19 אפר פרויקט הדגל בבתי ספר

Posted at 14:37h in פרויקט דגל התקווה by TalTC 0 Comments

0 Likes

פרויקט הדגל בבתי ספר

#פרויקט_הדגל, שצמח מתוך השברים של החברה הישראלית, והפך למנוע של תקווה – כלי פועם בבתי הספר.

מתוך האמונה שחינוך הוא הבסיס ליצירת חברת מופת, נולד החיבור הטבעי בין האמנות לבין שדה העשייה החינוכי במטרה להפוך תלמידות ותלמידים, צוותי חינוך וקהילות משקיפות מהצד לשותפים פעילים ביצירת המציאות.

יש לי חלום

ככה פתחתי את השיחה עם גל חרלפ זריהן ומיכל נמני, שתי קולגות ממחוז מרכז במשרד החינוך: "בואו נעשה את #פרויקט_הדגל בבתי ספר. נזמין צוותי חינוך ותלמידים ליצור את #הדגל_של_הדגלים הייחודי שלהם." נעבוד לפי המודל שיצרתי – דגל שיהיה עשוי כולו מדגלי ישראל בשימוש חוזר. כל דגל יישא סיפור של מישהו, והחיבור ביניהם ישקף את מי שהם ואת הפוטנציאל שלהם כקהילה.

המסר: להרים את הדגל זה להרים את עצמנו

והן, שתי המופלאות, מובילות תחום אמנות וחינוך אזרחי – עפו! הכנו תכנית עבודה ויצאנו לדרך.

יוצאים לדרך

לקראת יום העצמאות ה-77 למדינת ישראל הצטרפו לפרויקט 5 בתי ספר מהחינוך ההתיישבותי, בהובלת ענבל ענבר, וכל אחד מהם יצר את "הדגל של הדגלים" שלו. ראינו שזה עובד.

מגבירים

לקראת יום העצמאות ה-78 למדינה כבר הצטרפו לפרויקט כ-50 בתי ספר – מראשון לציון, כפר סבא, ראש העין, יהוד-מונוסון, רמלה, לוד, נען, קדימה-צורן, עמק חפר, צור משה, אריאל ועוד. אלפי תלמידות ותלמידים, צוותי חינוך ומעגלים רב-דוריים אספו דגלים, שטפו, תיקנו, תפרו וחיברו אותם יחד – ויצרו עשרות "דגלים של הדגלים".

חלום שהופך מציאות

מה שהתחיל כפיילוט בבתי הספר הפך למודל שאפשר להעביר הלאה – מבית ספר לבית ספר, מקהילה לקהילה, מיישוב ליישוב, ובהמשך גם לקהילות ישראליות ויהודיות בתפוצות. בכל מקום נוצרת גרסה מקומית ושונה של "הדגל של הדגלים" – מתוך האנשים, הסיפורים, הערכים והזהות של אותה קהילה – וכולן מתחברות לסיפור משותף אחד.

למה פרויקט הדגל בבתי הספר?

המטרה היא לא "ללמד על הדגל", אלא להשתמש בו ככלי אמנותי כדי לעורר שיח על זהות, שייכות ואחריות, אנושיות ומסוגלות, בחירה, שימוש חוזר, יזמות ויצירת תקווה.

דרך האיסוף, התיקון והחיבור, התלמידות והתלמידים לא רק מדברים על הדברים שחשובים להם – הם עושים אותם בידיים. שאלות כמו: מה חשוב לי? איזו פעולה אני בוחרת לעשות למען החברה שלנו? כך הם עוברים מהתבוננות לפעולה – והופכים לחלק פעיל בסיפור המשותף.

״אנחנו משנים לדגלים את הגורל״ אמרה לי אחת התלמידות, ואני מאמינה שכשאנחנו משנים לדגלים את הגורל – אנחנו קצת משנים לעצמנו.

איך זה עובד?

קיימנו וובינר משותף עם עשרות מנהלות ומנהלי בתי ספר ומובילי שוויון ומנהיגות – הרצאה קצרה על הערך של #הדגל_של_הדגלים ועל ה"למה" של הפרויקט. יצרנו מערכי שיעור וכלים שמאפשרים להשתמש ביצירה אמנותית משותפת כדי לדבר על ערכים, זהות, שייכות ואחריות – ולהפוך רעיון למעשה. כל בית ספר הזמין את הקהילה לקחת חלק: לאסוף דגלים, להביא סיפורים, לחשוב יחד, לתפור ולחבר.

הדגל בידיים שלנו

בעצם הפעולה והחיבור הרגשי זה כבר לא "דגל" מרוחק שניצב על ראש התורן, אלא חפץ אישי רגשי, טעון במשאלות הלב, בכאבים ובהבטחות שלנו. הוא שלנו.

התלמידים אספו אותו, תיקנו אותו, חיברו אותו. הם בחרו מה הוא מייצג עבורם. הוא הפך לביטוי של אחריות, והתהליך המשותף לביטוי של מסוגלות וגאווה – ולהבנה שלפעולות שלנו, ולמי שאנחנו יחד, יש משמעות ביצירת המציאות.

רב פעמי תוצרת כחול לבן

"הדגל של הדגלים" שבית הספר יוצר אינו יצירה חד-פעמית ליום העצמאות. הוא תוצרת ישראל, עבודת יד, נשאר בבית הספר כנכס קהילתי רב-שנתי – יכול להיפתח בטקסים, באירועים וברגעים משמעותיים, ולגדול יחד עם הקהילה. בכל שנה אפשר להוסיף אליו עוד דגלים, עוד תלמידות ותלמידים, עוד סיפורים ועוד שכבות. כך הדגל הופך לזיכרון חי של הקהילה – ולסיפור שממשיך להיכתב.

הבטחה

כשהרמתי את שלושת הדגלים הראשונים ב-2018, עשיתי את זה כי ילדים דרכו עליהם. הם לא ראו את הדגל, או שלא היה להם אכפת. זה העציב אותי. ראיתי בזה את אובדן הערכים, את הפגיעות ואת הפרימות של החברה שלנו. להם ולעצמי הבטחתי שיבוא היום ונעלה גבוה.

אבל לרגע לא דמיינתי את ה"גבוה" הזה.

לא יכולתי לדמיין שילמדו על היצירה בגני ילדים, בבתי ספר ובעל-יסודי. לא יכולתי לדמיין את האדווה המשגעת הזאת, ולא דמיינתי, גם בדמיון של הדמיונות, שילדים ייצרו בגאווה המוני דגלים – ושבכל שנה הדגלים האלה יוכלו לגדול ולהתרחב יחד עם הקהילה.

מרימים ביחד

במאי 2026 נפגשנו ליום שיא – עשרות בתי ספר, מאות תלמידות ותלמידים, צוותי חינוך, מנהלות ומפקחות הגיעו עם "הדגלים של הדגלים" שיצרו – לפריסה והרמה משותפת. עשרות דגלים שונים. עשרות קהילות שונות, וכל אחת הביאה איתה את האנשים, הסיפורים, הערכים והתקוות שלה. אין שני דגלים זהים – כמו שאין שתי קהילות זהות.

אני מתרגשת וכל כך גאה בשותפות שלי – גל חרלפ זריהן ומיכל נמני, מתפעלת מהמסירות של עשרות מנהלים, מובילי יוזמה, אנשי חינוך וקהילה עוטפת שבחרו לפעול ולעשות מעשה.

צילומי רחפן יום שיא משד החינוך – מחוז מרכז: חן כליפה לוי