אודות

ה-DNA של היצירה:
האמנות שלי נובעת ממקום אינטואיטיבי  – כל יצירה התחילה ממפגש מקרי עם חלקים שבורים, שהסתקרנתי לגלות מה הם מזמנים לי. בכל יצירה אני מחברת בין חלקים שבורים כדי ליצור שלם חדש. זה התחיל מאיסוף צעצועים שבורים שחוברו למראה ישנה, שהפכו לסדנאות עיצוב מראות, פיסול בצעצועים ולאיסוף מאות אלפי צעצועי פלסטיק, שהפכו לחומר הגלם העיקרי ולזהות האמנותית שלי.

הצעצועים הובילו אותי לשני ערוצים מרכזיים:
עשייה סביבתית: הצעצועים השבורים מאפשרים לי להעביר מסר של צמצום צריכה ואחריות סביבתית, כחלק מתגובה לתרבות הצריכה המודרנית. אני מאמינה בערך של שימוש חוזר.

פופאית: דרך הצעצועים השבורים יצרתי את הדמות "פופאית" – שילוב בין אוליב לפופאי, המחברת חלקים לכדי שלם חזק ומאוחד. 

כל יצירה שיצאה לעולם קיבלה צורה וזהות משלה, כשלאורך הדרך אופיין העיסוק בקיימות – המסוגלות לקיים את עצמנו, כשבכל פרויקט יש חיבור חזק אל אנשים שהופכים מעורבים ביצירה.

הפרויקט האחרון שלי, הדגל של הדגלים, מבוסס על אותה תשוקה אינטואיטיבית ועל הערכים ש״אספתי״ בדרך – חפץ שאיבד את הרלווננטיות, איסוף אינטנסיבי, הרחבה, חיבור לערכים של זהות, שייכות והענקת הזדמננות לחיים חדשים. תקווה.